החלטה בתיק ע"מ 1811/13

עניינו של ערר זה דומה מאד לעניין שהכרעתי בו במסגרת ע"מ 1812/13. שם כתבתי כי אמנם קיימות ראיות לכאורה שעשויות להביא להרשעה, ואף קיימת עילת מעצר, אולם קשיים שעוררה אמרתו של המפליל העיקרי גרעו ממשקלה של התשתית הראייתית, וגרמו ליתר נכונות לבחון חלופת מעצר.

המשיב שבפניי הואשם באותה עבירה - השתתפות ביידוי אבנים המוני לעבר כוחות הביטחון בסוף פברואר 2013 - והעד שהפלילו הוא אותו עד. אותם קשיים ראייתיים שבהם דנתי בע"מ 1812/13 קיימים גם כאן, ולא ראיתי צורך לשוב ולפרטם.

התובע המלומד ביקש לאבחן את עניינו של המשיב הזה מעניינו של המשיב בע"מ 1812/13 בכך שהמשיב הנוכחי הורשע בעבר בעבירות של יידוי חפצים והפרות סדר. לטענת התובע, עברו הפלילי של המשיב מטה את הכף לחובתו, ומלמד על מסוכנות מוגברת, שמצדיקה מעצר עד תום ההליכים, למרות הקשיים הראייתיים.

מנגד טען הסנגור המלומד כי מדובר בעבר פלילי ישן, חלקו מסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת, וההרשעה האחרונה היא מלפני כעשור. כיוון שכיום המשיב כבן 40 שנה, בעל משפחה ועבודה מסודרת כצלם, לא צריכה להיות לעברו הישן השפעה על הערכת הסיכון הנשקף ממנו כעת. כמו כן טען הסנגור כי בזמן שהתנהלה חקירתו של המשיב ושל מי שהפלילו, נערכה חקירה דומה לקבוצה אחרת של תושבי בודרוס, אך החוקרים נהגו כאילו מדובר בשתי פרשיות שונות

הצעתי לצדדים להשלים את חקירתם של העדים המפלילים בניסיון לתקן חלק מן הליקויים שעליהם עמדתי בהחלטתי הקודמת, ולצרף לתיק החקירה את האמרות של עדים אחרים תושבי הכפר. התביעה אמנם הוסיפה את האמרות לתיק אך הודיעה כי לא תתבקש השלמת חקירה במשטרה.

עיינתי בחומר הראיות שנוסף בתיק זה וברישום הפלילי של המשיב. לא מצאתי אמרות שישנו את התשתית הראייתית באופן משמעותי. אנשים אחרים מן הכפר אמנם מכירים את המשיב ואת המפליל אחמד ע"א כרים, אך כולם מכחישים את השתתפותם ביידוי אבנים. נותרה אפוא הפללה אחת, ולה חיזוק אחד ושלל הכחשות השוללות אותה.

בנסיבות אלה, אין לי אלא לחזור על מה שקבעתי בהחלטתי בע"מ 1812/13: ישנה תשתית ראייתית העומדת בדרישות ה"ראיות לכאורה" לפי הפסיקה ואף מקימה עילת מעצר עד תום ההליכים, אך בשל הפגמים שבה, התשתית מוחלשת במידה המצדיקה יתר נכונות לשקול חלופות מעצר.  

העובדה שהמשיב הורשע בשנים 1989, 1993 ו- 2004 בעבירות של יידוי אבנים והפרת הסדר הציבורי - מעוררת לבטים, אם די בחלופת מעצר בעניינו של המשיב (להבדיל מן המשיב הקודם, שעברו היה נקי מהרשעות). אולם לאור חלוף הזמן מן ההרשעה האחרונה, ומשהכריע השופט קמא לכף הזכות והורה לשחרר את המשיב בהפקדת ערבות, לא אוכל לומר כי טעה בשיקול דעתו, ואיני רואה הצדקה לשנות את החלטת השחרור. עם זאת, אני רואה לנכון להחמיר מעט את תנאי השחרור, והמשיב יוכל להשתחרר בתנאים הבאים:

א.      הפקדת סך של 12,000 ש"ח להבטחת התייצבותו להמשך משפטו. (מס' שובר:                    )

ב.      חתימה על ערבות עצמית, וערבות צד ג' בסך 7,500 ש"ח כל אחד.

ג.        מסירת מספר טלפון שבאמצעותו ניתן יהיה לזמנו לדיונים בשנה הקרובה, ואשר זימון באמצעותו ייחשב זימון כדין.

ד.      חתימה על זימון לדיון בבית המשפט יהודה ביום 15/8/13.

בכפוף לכך, הערר נדחה.

ניתנה היום, 18 ביולי 2013, י"א באב התשע"ג, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: